ליל מרזח

היום בלילה יציינו אנשים ברחבי העולם את סאוון, ליל המכשפות.

זהו חג וויקאני במקורו, אבל מכיוון שחלק גדול מהקהילה הפגאנית הישראלית חוגג את חגיו לפי גלגל השנה הוויקאני, גם אני מציינת אותם, עם המשמעויות שלי.

 סאוון נחשב ללילה שבו 'הצעיף בין העולמות' הוא דק ביותר, וניתן ליצור קשר עם המתים וישויות אסטרליות למינהן. זה זמן לכשפים חזקים ולחיזוי עתידות.
מזכיר לי את ליל המרזח. מקושר בעיקרון לחורף, מרזח הוא סוג של חגיגה לכבוד המתים.

ולכן, יהי זה ליל מרזח.
הלילה אני אקרא לאמהות-אמותי. אמותי ממגנצה, פולין, ורוסיה הלבנה, ואמות-אמותי מקדם וכנען. ביתי עשיר בבישולים שהגיעו מארצות קרות (זמן לפטריות וגריסי פנינה) וטעמים מהארץ הזאת (זעתר וסומאק ושמן זית).
בליל מרזח שותים, הרבה (ומכאן בא הביטוי 'בית מרזח'). לא אשתה יותר מידי, אבל בירת 'כנען' כבר מתקררת לה במקרר.
שיהיו לכולנו סאוון מבורך. מי ייתן ורוחות האבות והאימהות ינחו אתכם בדרככם, ושהרפאים (אנשי השם, אנשי הגדולה של העבר) יתנו לכם עצות טובות מבעד לאוב.

על אלים ופרקטלים, והאלהות בתוכך

אני משתדלת לעיתים לפתוח את בוקר שבת עם קטורת ומדיטציה.

והבוקר חשבתי על זה שהאלים הם כמו פרקטלים
(עוברת לאנגלית אחרת לוורדפרס יש בעיה לכתוב שמות באנגלית באמצע משפט)
(Credit here is also due to Nassim Haramein, with a magnificent theory of fractals and divinity).
Credit is also due to the Hindu mythology, which has been stating something about a fractal universe for thousands of years.

מבנה פרקטלי הוא מבנה בסיסי בטבע. פירוט באדיבות וויקיפדיה:

פְרַקטָל הוא צורה גאומטרית שמורכבת מעותקים מוקטנים של עצמה בכל רמת פירוט שנסתכל בה. לא חשוב כמה נתבונן אל תוך חלקיו של הפרקטל, תמיד נמצא בו חלקים הדומים לצורתו המקורית, כך שפרט קטן בצורה, דומה לצורת המקור כולה. לפרקטלים תכונות מתמטיות לא שגרתיות: הממדים שלהם אינם בהכרח שלמים, ההיקף של פרקטל בעל שטח סופי יכול להיות אינסופי, ועוד. ניתן למצוא מבנים דמויי פרקטלים רבים בטבע כגון במבנה עורקיו של עלה, כרובית, כלי הדם בגוף, צורת קו חוף, צורת כפור או פתית שלג, בכולם ניתן לרדת לפרטים הקטנים ולהרגיש כאילו אנו מתבוננים עדיין בתמונה השלמה.

לכל פרקטל יש תכונות שמגדירות את החוקיות שלו (בפשטות- איך עוברים מצורה אחת לצורה הבאה). ועם החוקיות הזאת אפשר לעלות למעלה למבנים עצומים או לרדת למטה למבנים שהולכים ונהיים קטנים יותר, תיאורטית עד אינסוף או עד שמגיעים למימד שבו אין אפשרות להרחיב את הפרקטל (נניח שהחוקיות היא לפצל קו אחד לשני קווים בזווית זה לזה- אז אם הגענו למישור שיש בו מימד אחד ולא שני מימדים אי אפשר לפצל את הקו יותר)
אם נתייחס לאלים בתור בעלי תכונות מסויימת, נניח 'חיים', או 'מאבק', אפשר להשליך את התכונה הזאת כלפי מעלה (מאבק בין בעל למות, או מעשה החיים של יצירת העולם) וכלפי מטה (מאבק הישרדותי של גנים, או מעשה החיים של יצירת תא חדש). ובכל הרצף הזה יש איפושהו נקודה שבה אנחנו נמצאים. לא כי אנחנו כאלה משהו יוצא דופן מבחינת הטבע, אלא דווקא בגלל שאנחנו חלק מהטבע. ובנקודה הזאת אנחנו מתמודדים עם המציאות שלנו, וקולטים את האלהות בתפיסה שלנו ובצורות שאנחנו רואים, אבל היא משהו מורכב יותר כלפי מעלה וכלפי מטה, ויש משהו יפהפה בזה שאנחנו מסוגלים לתפוס ולחוות את הפלא הזה ברמה כלשהי שלו.

שכיות חמדה ומרצ'נדייז רוחני

ההגיג הזה התבשל זמן מה, עוד כשראיתי את הווידאו של Charming Pixie Flora.

אני מתה עליה. באמת. היא מזכירה לי את עצמי בהרבה דברים (במיוחד ב'יאיי'). אבל אני זוכרת שצרמה לי אווירת השופינג. כאילו ההסבר למזבח שלה זה 'מה קניתי ומאיפה' במקום נניח 'מה זה אומר עבורי'.

לאחרונה היה פסטיבל פגאני, ובו היו גם דוכנים של יוצרים ויוצרות מוכשרים ביותר. אנשים שבאמת מכניסים את הנשמה שלהם למה שהם עושים, ויוצרים אומנות מעוררת השראה. בהחלט משהו ראוי להערכה.

אז קניתי בחפץ לב. מקלות מרווה? יאללה. צלמית מפוסלת? וואוו, היא יפה, בטח. קופסה מעוטרת? אני חייבת אחת כזאת בשביל כישופים. ההבנה חלחלה אחרי שחזרתי הביתה ופרקתי את האוצרות שלי, שבעצם… הם כולם יפהפיים ואף אחד מהם לא נחוץ.

אנחנו חיים בתרבות שפע. יש לנו הכל ואנחנו רוצים עוד. וההבנה שהכתה בי בשבועיים האחרונים היא שחלק מהנטיה הצרכנית שלי היא להתייחס ל'לקנות' כמו ל'לעשות'. התפיסה הלא-מודעת שאם יש לי יותר כלים ושכיות חמדה, אז אני יותר מכשפה\כהנת. לארונה הבנתי שזה דפוס שמופיע בהרבה תחומים בחיים שלי מאז שהתחלתי להרוויח כסף.
פעם היה מספיק לי נר בשביל לעשות מדיטציה ולשקוע לתוכה. אחר כך זה היה נר ועציץ, או להתבונן בעץ או בים. ועכשיו? יש לי ערימה של שמנים, אבנים, תבלינים, ספרים, צלמיות, קטורות, כלים פשוטים וכלים מעוצבים, גביעים ופגיונות ומראות ושאר חפצים. יותר עושר ממה שהיה לכפר קטן בעת הרחוקה.

בסופו של דבר, אלה כלים. לא פחות ולא יותר. אין פה עניין של 'הידור'. לאלים שלי סגדו אנשים פשוטים שלא היה להם 20 סוגי שמנים, קטורות, ומחתות מעוטרות.
אם יש חפץ שמעורר בי השראה, זה טוב ומבורך. השראה היא אירוע חמקמק, ואם יש משהו גשמי שנוטה לזקק בי את תחושת ההשראה והאלהות, זה נפלא. אם יש חפצים עם סמליות חזקה או משמעות רגשית, טוב להשתמש בהם. אבל הגיע הזמן שאתעורר ואפסיק להתייחס למרצ'נדייז בתור משהו שראוי להשיג בפני עצמו. אשרה תשמע אותי אם אתרכז ואקרא לה, בלי תלות בחפצים שיש על המזבח באותו זמן.

אני שואפת לחיות פולחן ביתי, פשוט ויומיומי. ובשביל פולחן ביתי, עדיף קערה חבוטה שממלאים בה מים כל יום מאשר גביע יפהפה שצובר אבק.
(וכמובן שאם יש לי חמישה גביעים, ארבעה מהם בוודאות צוברים אבק, ובאמת אין טעם שאקנה שישי).

יש זבול בעל ארץ

אני חושבת שאפשר עכשיו לקרוא לזה יורה.

גשם, גשם אמיתי, רעמים וברקים. בעל הדד, רוכב ערבות, חזר מן המוות ומביא את גשמיו.

וגם הבלוג חוזר.

מה התחדש לאחרונה אצל מכשפת המטבח שכותבת פה:

התחלתי להטמין זרעים שיעברו יום אחד לאדניות. לשמחתי הם כבר מבצבצים בעוז.
כמו השנים האחרונות, היה פסטיבל פגאני, וגם השנה העברתי סדנה שהוקדשה לאשרה. אכתוב אותה כאן מתישהו.
המזבח שלי שוב עבר חידוש, השינוי הבולט שעכשיו הוא מוקדש לאשרה ולאל (האם והאב של הפנתיאון הכנעני. אל, שור-אל, לטיפן, הרחמן בעל לב). בכלל, עברתי דרך מעניינת עם אל, עדיין סקרנית לראות לאן זה יתפתח.

כרגע אני מדליקה מקלות קטורת ארז על סף החלון כמנחה לבעל- הם מספיק מוגנים מגשם כדי לבעור, אבל ריח הקטורת נישא לעננים. תהה זו שנה ברוכת גשמים, ברוכת צמיחה, תהה זו שנה מבורכת.

כושר וחסיס- הקבלות אזוריות

ציטוט מכתבי פילון מגבל, בתרגום של המאמר KOTHAR, KINYRAS, AND KYTHEREIA

Much later from the race of Hypsouranios there were born Agreus and Halieus, the inventors of fishing and hunting, after whom hunters and fishers are named. From them there were bom two brothers, the discoverers of iron and of its working, one of whom, Chousor, cultivated speeches and magic spells and modes of prophecy. He is Hephaistos. He also discovered the fish-hook, net, and raft, and was the first of all men to sail. And so they worshipped him as a god after his death. He is also called Zeus Meilichios. And some say that this brothers invented walls made out of bricks

(ההקבלות לאלים יווניים נפוצה בכתבי פילון, כמו גם ההסברים שלו ללמה אלים קיבלו את שמם, למה תופעות טבע מקודשות מתרחשות, וכן הלאה)

UM 'nt: vi: 14-16

kptr /ksu.tbtb.bkpt / ars.nbltb "Caphtor the throne of his sitting, Hkpt the land of his inheritance

בתרגום חופשי- כפתור מושבו, הקפת ארץ נחלתו- כלומר קפריסין מושבו וממפיס ארץ נחלתו (הקפת- Het Ka Ptah- משכן הנפש של פתח, שם מקובל במקורות יווניים ובכתבי אוגרית לעיר ממפיס)

אביב

נהיה אביב פתאום. הכל פורח בשפע חיים אינסופית, איזה פלא!

מרגישה שגם אני מתחדשת, מתעוררת. פתאום יש פרחים ללקט למזבח, וחשק לצאת החוצה, חשק לעשות וליצור.
סידרתי מחדש את המזבח. היתה לאחרונה תקופה שלא ממש עבדתי עם האלים, אז כיסיתי את הצלמיות ושמתי אותן מתחת למזבח. ועכשיו החזרתי אותן למזבח, הקטרתי מור ולבונה והכל מרגיש חי מאוד.

מנקה את הבית, מסירה את האבק. רוצה גם להסיר את האבק מהבלוג הזה, שנמנם לו לאחרונה. רוצה לחזור לכשפים פשוטים וטובים, עם הרגליים בקרקע והידיים עסוקות.
הבנתי שהיו שלל דברים שקרו אצלי ולא כתבתי כאן, כי הם לא הרגישו לי 'כנעניים'. אני עדיין תוהה איך לאזן את זה. מצד אחד, אני רוצה שהפלטפורמה הזאת תהיה המקום העיקרי שלי לחלוק את העבודה שלי- מצד שני העבודה שלי לא תמיד 'כנענית' ממש.
ניחא. לא נראה לי שזה יפריע למישהו, ו'מתוך שלא לשמה בא לשמה'- אם אכתוב יותר על דברים כלליים, גם יזרמו לכאן יותר דברים כנעניים :)

וכעת, ללכת להכין מקלות טיהור (מרווה ורוזמרין) ולסדר את הקטורות שלי (כולל כמות לא פרופורציונאלית של קטורת יסמין)

אפיה, מנחות וקצת כישוף מטבח

הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבֹות מְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשֹׁות בָּצֵק לַעֲשֹׂות כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם (ירמיהו, ז, יח)

לאחרונה יצא לי לקיים 'הפרשת חלה' פגאנית. הפרשת חלה נחשבת לאחת המצוות הנשיות, שכשאופים בצק מעל משקל מסויים לוקחים חלק ומפרישים אותו מהעיסה. (במקור היו נותנים את זה לכהנים.)
כשראיתי את אחותי עושה הפרשת חלה לפני שבת, ראיתי שבאותה הזדמנות היא 'מטעינה' את הבצק בברכות לבריאות למשפחה שלה ושלל דברים טובים, ואמרתי לעצמי- וואלה, כישוף מטבח קלאסי.

וכך היה.

משהו טכני: עבדתי עם המתכון הזה- http://food.nana10.co.il/Article/?ArticleID=960241
קניתי בסופר 'קמח לחלה' והוא עבד יופי. הוא מספיק להרבה בצק, אז אפשר לעשות ערב עם חברים ולעשות מזה טקס משותף, או להכין חלות\לחמניות ולתת במתנה או להקפיא (אל תתנו למישהו לאכול משהו שכישפתם בלי ידיעתו\הסכמתו).

הדגש החשוב הוא עשיה מתוך כוונה. את החלות הקדשתי לשלושת האלות של כנען (אשרה האם, עשתרת האוהבת וענת הלוחמת)- בעיקר כי ידוע שהעבריים נהגו לאפות מנחות עבור 'מלכת שמיים' ויש כמה דיעות לגבי מי זאת אז העדפתי להקדיש את המנחה לשלושתן. בחלק עבור אשרה שמתי מלח ים, בחלק עבור עשתרת דבש, ובחלק עבור ענת פפריקה אדומה. אני חושבת שלאלים מקומיים יעבוד גם זעתר ושמן זית (עוד מעט אביב, הזמן של אדון, אפשר להקדיש לו פרג).

ומה עושים עם החלות\לחמניות שמכינים משאר הבצק? זה הזדמנות טובה לכישוף מטבח- מוצאים צמחים שמתאימים לרצון שלכם, עדיף משהו שאתם רוצים לממש בעצמכם. כותשים אותם ביחד או מערבבים בקערה תוך כדי ריכוז ברצון- אפשר לחזור על לחש תוך כדי הערבוב. אחרי שהבצק מוכן (ולפני האפיה- הוראות מפורטות למטה), מכניסים את הצמחים פנימה, ו'מטעינים' את הבצק (מתרכזים בו, שמים עליו ידיים, מכניסים לתוכו אנרגיה של מה שאתם רוצים לממש).
האכילה נעשית גם כן מתוך כוונה. אפשר להצהיר על הכוונה שלכם "אני אוכלת חלה זו כדי להטמיע בי את זה-וזה". מומלץ לעצום עיניים ולשים לב לטעם ולריח, לראות את מה שביקשתם הופך להיות חלק מכם, חלק מהגוף שלכם ממש.

רעיונות לצמחים מתאימים (מלוקטים מאנציקלופדיית הצמחים של סקוט קאנינגהאם, ההקבלות יותר אירופאיות. רציתי להיצמד לצמחים מקומיים אבל זה לא תמיד עובד):
לשפע והצלחה- גרעינים וזרעים למינהם (במיוחד שומשום, מייצג מעברים והתגברות על מחסומים), קינמון, אורגנו, אגוז מוסקט, בזיליקום
לחיזוק עבודה מאגית- ג'ינג'ר (מעלה אנרגיה ומחזק עבודת כישוף) קינמון (בדגש על רוחניות וקדושה)
לאהבה ותשוקה- כל התבלינים האדומים\חריפים למינהם, הל, עלי וורדים, בזיליקום (בדגש על נאמנות)
הגנה ממזל רע- מלח, פלפל, שום, כורכום, פטרוזיליה
חיזוק יכולות מנטליות- נענע, אגוזים (במיוחד שקד ואגוזי לוז), מרווה, רוזמרין (זיכרון טוב).
שמחה- אורגנו (מילולית נקרא 'שמחת ההרים'), רוזמרין
שלווה- מליסה, קמומיל, פסיפלורה

מהלך:
בערך 3 שעות לפני הטקס, תתחילו להכין את תערובת השמרים, ותמשיכו לפי ההוראות במתכון למעלה.
את הטקס תתחילו אחרי ההתפחה השניה שלוקחת 40 דקות. (הערה טכנית: כאן אמורים להתחיל לחמם תנור ל180 מעלות. כשאתם מתחילים לחמם את התנור, שימו למטה כלי עמיד בחום עם מעט מים, זה יישפר את האפיה).
מומלץ להתחיל בהשתרשות. (אם יש לכם זמן ואין יותר מידי כאוס מסביב, זאת הזדמנות נפלאה להרגיש את האדמה ואת השורשים הפיזיים והרוחניים שעל האדמה הזאת).

הדלקתי נרות עבור אשרה, עשתרת וענת, וקראתי לנוכחותן בטקס. הוצאתי את האוויר מהבצק (לפי הוראות המתכון, כן?) ותלשתי 3 חתיכות עבורן (בערך בגודל אגרוף). שמתי בכל חלק את הרכיבים המתאימים (מלח\דבש\פפריקה), תוך כדי קריאה לאותה אלה ומה שהיא מייצגת עבורי.
תלשתי חלק עבור המאפה שלי לכישוף, עשיתי גומה במרכז והכנסתי לתוכה את הצמחים שבחרתי למטרה שלי. לשתי כמה דקות- תוך כדי העבודה העברתי אנרגיה דרך הידיים לתוך הבצק.

כאן נכנסת התפחה של 20 דקות. המאפים יוצאים בסדר גם בלעדיה. אם אתם עושים אותה קחו את הזמן להתרכז בשינוי הרצוי, אפשר לחזור על מנטרה או להמשיך להטעין את הבצק, אפשר להיכנס מדיטטיבית לתוך מקום שמקודש לכם ולבקש מהיסודות או מהאלים לתמוך בכם בשינוי שאתם רוצים לעשות, לשאול מה נחוץ לכם על מנת לעשות את השינוי הזה.

מברישים את הבצק בביצה (אופציונאלי לגמרי), ומכניסים לתנור שחומם מראש. (עוד הערה טכנית: המתכון אומר שזמן האפיה הוא 20 דקות. לי זה לקח יותר בכיוון ה40, אז זה תלוי בתנור שלכם. תנו למאפים להיאפות עד שהם משחימים ושקיסם יוצא יבש.)
את הזמן שנשאר אפשר לקחת כדי לכתוב רשמים שקיבלתם, או להכין שקיקי-קמעות עם הצמחים שנשארו ולא הכנסתם לתוך המאפה (כדי שילוו אותכם בהמשך השינוי שלכם.)

כשהמאפים יוצאים, אוכלים אותם מתוך כוונה. אפשר לחזור מדיטטיבית למקום המקודש לכם ולראות אותכם שותלים סביבכם את הצמחים שהכנסתם פנימה, ולראות את השינוי מתממש בכם ונהיה חלק מכם, כמו המאכל.

מסיימים עם מנחה ונסך (המנחה היא מה שאפינו לאלות, הנסך יכול להיות יין או מיץ או מה שמתאים לכם.). מודים לאלות.