כושר וחסיס- הקבלות אזוריות

ציטוט מכתבי פילון מגבל, בתרגום של המאמר KOTHAR, KINYRAS, AND KYTHEREIA

Much later from the race of Hypsouranios there were born Agreus and Halieus, the inventors of fishing and hunting, after whom hunters and fishers are named. From them there were bom two brothers, the discoverers of iron and of its working, one of whom, Chousor, cultivated speeches and magic spells and modes of prophecy. He is Hephaistos. He also discovered the fish-hook, net, and raft, and was the first of all men to sail. And so they worshipped him as a god after his death. He is also called Zeus Meilichios. And some say that this brothers invented walls made out of bricks

(ההקבלות לאלים יווניים נפוצה בכתבי פילון, כמו גם ההסברים שלו ללמה אלים קיבלו את שמם, למה תופעות טבע מקודשות מתרחשות, וכן הלאה)

UM 'nt: vi: 14-16

kptr /ksu.tbtb.bkpt / ars.nbltb "Caphtor the throne of his sitting, Hkpt the land of his inheritance

בתרגום חופשי- כפתור מושבו, הקפת ארץ נחלתו- כלומר קפריסין מושבו וממפיס ארץ נחלתו (הקפת- Het Ka Ptah- משכן הנפש של פתח, שם מקובל במקורות יווניים ובכתבי אוגרית לעיר ממפיס)

אביב

נהיה אביב פתאום. הכל פורח בשפע חיים אינסופית, איזה פלא!

מרגישה שגם אני מתחדשת, מתעוררת. פתאום יש פרחים ללקט למזבח, וחשק לצאת החוצה, חשק לעשות וליצור.
סידרתי מחדש את המזבח. היתה לאחרונה תקופה שלא ממש עבדתי עם האלים, אז כיסיתי את הצלמיות ושמתי אותן מתחת למזבח. ועכשיו החזרתי אותן למזבח, הקטרתי מור ולבונה והכל מרגיש חי מאוד.

מנקה את הבית, מסירה את האבק. רוצה גם להסיר את האבק מהבלוג הזה, שנמנם לו לאחרונה. רוצה לחזור לכשפים פשוטים וטובים, עם הרגליים בקרקע והידיים עסוקות.
הבנתי שהיו שלל דברים שקרו אצלי ולא כתבתי כאן, כי הם לא הרגישו לי 'כנעניים'. אני עדיין תוהה איך לאזן את זה. מצד אחד, אני רוצה שהפלטפורמה הזאת תהיה המקום העיקרי שלי לחלוק את העבודה שלי- מצד שני העבודה שלי לא תמיד 'כנענית' ממש.
ניחא. לא נראה לי שזה יפריע למישהו, ו'מתוך שלא לשמה בא לשמה'- אם אכתוב יותר על דברים כלליים, גם יזרמו לכאן יותר דברים כנעניים :)

וכעת, ללכת להכין מקלות טיהור (מרווה ורוזמרין) ולסדר את הקטורות שלי (כולל כמות לא פרופורציונאלית של קטורת יסמין)

אפיה, מנחות וקצת כישוף מטבח

הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבֹות מְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשֹׁות בָּצֵק לַעֲשֹׂות כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם (ירמיהו, ז, יח)

לאחרונה יצא לי לקיים 'הפרשת חלה' פגאנית. הפרשת חלה נחשבת לאחת המצוות הנשיות, שכשאופים בצק מעל משקל מסויים לוקחים חלק ומפרישים אותו מהעיסה. (במקור היו נותנים את זה לכהנים.)
כשראיתי את אחותי עושה הפרשת חלה לפני שבת, ראיתי שבאותה הזדמנות היא 'מטעינה' את הבצק בברכות לבריאות למשפחה שלה ושלל דברים טובים, ואמרתי לעצמי- וואלה, כישוף מטבח קלאסי.

וכך היה.

משהו טכני: עבדתי עם המתכון הזה- http://food.nana10.co.il/Article/?ArticleID=960241
קניתי בסופר 'קמח לחלה' והוא עבד יופי. הוא מספיק להרבה בצק, אז אפשר לעשות ערב עם חברים ולעשות מזה טקס משותף, או להכין חלות\לחמניות ולתת במתנה או להקפיא (אל תתנו למישהו לאכול משהו שכישפתם בלי ידיעתו\הסכמתו).

הדגש החשוב הוא עשיה מתוך כוונה. את החלות הקדשתי לשלושת האלות של כנען (אשרה האם, עשתרת האוהבת וענת הלוחמת)- בעיקר כי ידוע שהעבריים נהגו לאפות מנחות עבור 'מלכת שמיים' ויש כמה דיעות לגבי מי זאת אז העדפתי להקדיש את המנחה לשלושתן. בחלק עבור אשרה שמתי מלח ים, בחלק עבור עשתרת דבש, ובחלק עבור ענת פפריקה אדומה. אני חושבת שלאלים מקומיים יעבוד גם זעתר ושמן זית (עוד מעט אביב, הזמן של אדון, אפשר להקדיש לו פרג).

ומה עושים עם החלות\לחמניות שמכינים משאר הבצק? זה הזדמנות טובה לכישוף מטבח- מוצאים צמחים שמתאימים לרצון שלכם, עדיף משהו שאתם רוצים לממש בעצמכם. כותשים אותם ביחד או מערבבים בקערה תוך כדי ריכוז ברצון- אפשר לחזור על לחש תוך כדי הערבוב. אחרי שהבצק מוכן (ולפני האפיה- הוראות מפורטות למטה), מכניסים את הצמחים פנימה, ו'מטעינים' את הבצק (מתרכזים בו, שמים עליו ידיים, מכניסים לתוכו אנרגיה של מה שאתם רוצים לממש).
האכילה נעשית גם כן מתוך כוונה. אפשר להצהיר על הכוונה שלכם "אני אוכלת חלה זו כדי להטמיע בי את זה-וזה". מומלץ לעצום עיניים ולשים לב לטעם ולריח, לראות את מה שביקשתם הופך להיות חלק מכם, חלק מהגוף שלכם ממש.

רעיונות לצמחים מתאימים (מלוקטים מאנציקלופדיית הצמחים של סקוט קאנינגהאם, ההקבלות יותר אירופאיות. רציתי להיצמד לצמחים מקומיים אבל זה לא תמיד עובד):
לשפע והצלחה- גרעינים וזרעים למינהם (במיוחד שומשום, מייצג מעברים והתגברות על מחסומים), קינמון, אורגנו, אגוז מוסקט, בזיליקום
לחיזוק עבודה מאגית- ג'ינג'ר (מעלה אנרגיה ומחזק עבודת כישוף) קינמון (בדגש על רוחניות וקדושה)
לאהבה ותשוקה- כל התבלינים האדומים\חריפים למינהם, הל, עלי וורדים, בזיליקום (בדגש על נאמנות)
הגנה ממזל רע- מלח, פלפל, שום, כורכום, פטרוזיליה
חיזוק יכולות מנטליות- נענע, אגוזים (במיוחד שקד ואגוזי לוז), מרווה, רוזמרין (זיכרון טוב).
שמחה- אורגנו (מילולית נקרא 'שמחת ההרים'), רוזמרין
שלווה- מליסה, קמומיל, פסיפלורה

מהלך:
בערך 3 שעות לפני הטקס, תתחילו להכין את תערובת השמרים, ותמשיכו לפי ההוראות במתכון למעלה.
את הטקס תתחילו אחרי ההתפחה השניה שלוקחת 40 דקות. (הערה טכנית: כאן אמורים להתחיל לחמם תנור ל180 מעלות. כשאתם מתחילים לחמם את התנור, שימו למטה כלי עמיד בחום עם מעט מים, זה יישפר את האפיה).
מומלץ להתחיל בהשתרשות. (אם יש לכם זמן ואין יותר מידי כאוס מסביב, זאת הזדמנות נפלאה להרגיש את האדמה ואת השורשים הפיזיים והרוחניים שעל האדמה הזאת).

הדלקתי נרות עבור אשרה, עשתרת וענת, וקראתי לנוכחותן בטקס. הוצאתי את האוויר מהבצק (לפי הוראות המתכון, כן?) ותלשתי 3 חתיכות עבורן (בערך בגודל אגרוף). שמתי בכל חלק את הרכיבים המתאימים (מלח\דבש\פפריקה), תוך כדי קריאה לאותה אלה ומה שהיא מייצגת עבורי.
תלשתי חלק עבור המאפה שלי לכישוף, עשיתי גומה במרכז והכנסתי לתוכה את הצמחים שבחרתי למטרה שלי. לשתי כמה דקות- תוך כדי העבודה העברתי אנרגיה דרך הידיים לתוך הבצק.

כאן נכנסת התפחה של 20 דקות. המאפים יוצאים בסדר גם בלעדיה. אם אתם עושים אותה קחו את הזמן להתרכז בשינוי הרצוי, אפשר לחזור על מנטרה או להמשיך להטעין את הבצק, אפשר להיכנס מדיטטיבית לתוך מקום שמקודש לכם ולבקש מהיסודות או מהאלים לתמוך בכם בשינוי שאתם רוצים לעשות, לשאול מה נחוץ לכם על מנת לעשות את השינוי הזה.

מברישים את הבצק בביצה (אופציונאלי לגמרי), ומכניסים לתנור שחומם מראש. (עוד הערה טכנית: המתכון אומר שזמן האפיה הוא 20 דקות. לי זה לקח יותר בכיוון ה40, אז זה תלוי בתנור שלכם. תנו למאפים להיאפות עד שהם משחימים ושקיסם יוצא יבש.)
את הזמן שנשאר אפשר לקחת כדי לכתוב רשמים שקיבלתם, או להכין שקיקי-קמעות עם הצמחים שנשארו ולא הכנסתם לתוך המאפה (כדי שילוו אותכם בהמשך השינוי שלכם.)

כשהמאפים יוצאים, אוכלים אותם מתוך כוונה. אפשר לחזור מדיטטיבית למקום המקודש לכם ולראות אותכם שותלים סביבכם את הצמחים שהכנסתם פנימה, ולראות את השינוי מתממש בכם ונהיה חלק מכם, כמו המאכל.

מסיימים עם מנחה ונסך (המנחה היא מה שאפינו לאלות, הנסך יכול להיות יין או מיץ או מה שמתאים לכם.). מודים לאלות.

השראה ארכאולוגית

לפעמים שגרת היומיום אוספת אותך תחת גליה. לפעמים אין לך זמן לפולחן, חוץ ממקל קטורת אחת לשבוע, להגיד תודה על כל הטוב. לובשת את תליון העץ בבוקר, מבקשת את ברכתה.

ואז חברה (שלומדת ארכאולוגיה) משתפת את הווידאו הבא, ואת רואה אותו, והלב שלך מתרגש ויש לך דמעות בעיניים.
מדן ועד באר שבע, אלתי אשרה, גברתי הגדולה. האדמה הזאת זוכרת אותך. רק עכשיו אנחנו מתחילים להזכר, מתחילים להחיות את שהיה ונגדע.

לחזור להתרגש

היום בבוקר יצא לי להלך ליד גלרייה. היה שם פסל של אישה רוקדת, משהו פשוט ויפה. ואז הכתה בי ההבנה שפעם פסל כזה היה נחשב למשהו קדוש, משהו שמסמל קדושה, נשיות, חיים, תנועה ותשוקה. והיום פסלים זה סתם- זה לא משהו שמרגש אותנו ברוב המקרים.

וזה לא רק זה. אנשים כבר לא מתרגשים מנשיות, מגבריות, מגשם בחוץ, מעלה חדש שצומח על עץ. זה סתם, רקע בנאלי כזה. זה לא מרגש.
בשבילי, חלק מהפולחן שלי זה לחזור להתרגש. כשאני רוקדת, לראות בי את עשתרת או את אשרה, לראות את כל הנשים שרקדו לפני תחת הירח. לעבור ברחוב ולראות את העצים מתכוננים לשלכת. לראות את העננים דוהרים מעל ירושלים. וכן, גם כשכואב לי, להיות שם. לרדת לשאול עם אינאנה, לצלול לתהומות של תיאמת*.
החיבור הזה הוא מה שנבנים ממנו חלומות, מה שנבנים ממנו כשפים. החיבור הזה לחיים, ההתרגשות הזאת, היא מה שנותן דלק לכתוב שירים ולצייר, היא מה שהופך את הקריאה שלי לאשרה למשהו כל כך הרבה יותר חי כי אתמול התרגשתי מעץ.
יש לכם עציץ? או צומח ליד הבית שלכם משהו כלשהו? לכו להסתכל על עלה אחד חדש. תראו אותו, מלא פוטנציאל של חיים והתחלה. תשמחו איתו על ההתחלה שלו. ואז, בצורה קסומה של סינכרוניזציה (או פשוט כי המוח שלנו עובד ככה) תרגישו את ההתחלות שלכם. צומח ונובט משהו חדש גם בכם. רעיון חדש, משהו חדש שרציתם לעשות ופתאום מוצא דרך אל השמש והאדמה מזינה אותו. תושמת הלב, ההתרגשות, מביאה אותכם למקום שאתם יכולים להרגיש גם את מה שקורה בכם. (נקודות בונוס למי שמשקה את העציץ שלו.)
לחילופין, אם אתם רוצים לחוש עצבות, כי נשבר בכם משהו ואתם לא יודעים איך לשחרר אותו, לכו תהיו ליד עץ שמתחיל שלכת. תראו את העלים שכבר הכירו בחורף, ועברו לצבעי חום\אדום, או העלים שלאט לאט משחררים את האחיזה שלהם ונושרים (כן, העץ ימשיך לעמוד על תילו ובוסופו של דבר עלים חדשים יצמחו. זה לא קריאה לאובדנות, רק מקום לשחרור של עצב). תנו לעצמכם להתרגש מזה, אפילו לבכות. כמו ציור שמורכב משתי שכבות, יש את שכבת העלים ויש את שכבת הבפנים, ולהיות עם אחת מהן מאפשר לנו להיות עם השניה. (נקודות בונוס למי שקובר את עלי השלכם באדמה, ונותן לאדמה למחזר אותם.)

לאה גולברג אמרה את זה יותר טוב ממני, בשיר שהוא התפילה האישית שלי (במיוחד אם מטים אותו ללשון רבים):

למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל
על החירות הזאת; לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל.

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל

לבל  יהיה יומי עלי כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.

______________

זה לא ממש פוסט 'כנעני'. אין כאן משהו מכתבי אוגרית, ואין כאן פרשנויות על דמות האל ואיך זה משתקף בפסיכואנליזה של השקר-כלשהו. לפעמים אני נסחפת ל'ליטאיות-יתר', היצמדות לכתובים, היצמדות ל'ככה זה היה בכנען'. שזה לפעמים קצת שטות, כי בסופו של דבר אני לא באמת יודעת איך דברים היו בכנען, והמטרה שלי היא לא לשחזר את הדת הכנענית** אלא לחיות את החיים שלי תוך כדי עבודה עם האלים, והטבע הישראלי. ובתוך הקהילה הפגאנית אנוכי יושבת, ויש דברים פשוטים שנכונים לכולנו, לא משנה איך אני קוראת לאלות ומאיזה כיוון (אם בכלל) אני מזמנת יסודות. להתרגש מהחיים, מאבני הבניין של המציאות, יוצר בי חיבור חזק יותר אליהם. וככל שאני מתרגשת יותר מהדברים הפשוטים, ככה אני צריכה פחות כדי ש'ישביע אותי'. כי מה לעשות, אם התרגלתי להתרגש רק כשיש סביבי פירוטכניקה שלמה של סרט עתיר-תקציב, איך לכל הרוחות אני אביא את עצמי להרגיש משהו בטקס?

_____________

*לא נתקלתי עדיין באל\ה כנעניים שאני יכולה לצלול איתם לתהום. בעל יורד לארץ המתים, אבל הוא לא ממש אל תהומות. וים מאוד לא אישי. ולכן, טוב שיש את מסופוטמיה באיזור.

**אגב שחזורים של הדת הכנענית, בשביל זה חפשו את הספרים של Tess Dawson.

 

בעל- חיוניות (סדרת ערכי-אלהות)

רשומה זו היא חלק מסדרה שהתחילה כאן.
מילה על 'חיוניות'- הכוונה היא לVitality, Zest.
____________________________________
אח, יא בעל. זבול (נסיך) בעל ארץ. רוכב-סערות, מחיה את האדמה בגשמיו. מזל שהתחלתי את הסדרה הזאת עם הגשם, האות שבעל שב לארץ מארצות המתים.
בעל הוא מגן האנושות בפני הכאוס, נלחם בים ובמפלצותיו. לידיו שתי חרבות- יגרש ואמרר, אותן יצר עבורו האל האמן כושר-וחסיס.
בעל הוא אימפולסיבי ומלא מרץ, פראי וחי כל כך. מכירים את התחושה הזאת שיש סערת ברקים בחוץ ואתם מרגישים שאתם רוצים לצאת לרוץ בגשם? בשבילי זה בעל.
ובמיוחד כאן בכנען, בעל זה חיים.

חיים, חיוניות. היכולת להתלהב, לחוש מלאי אנרגיה.

במיוחד בהקשר הזה, אני אוהבת את הפנים של בעל-מרקוד (Baal-Marqod)- בעל מקומי, פיניקי, שעבדו קרוב לביירות. בעל מרקוד הוא אל של חדוות החיים והאקסטזה שבריקוד, וגם אל של ריפוי. הפולחן שלו כלל ריקודים אקסטטיים, ובמקדש שלו זרם פלג מים. (מעניין לציין בהקשר הזה שיש חוקרים שמשייכים את פולחן בעל מרקוד לפולחן שנערך בכרמל, שמתואר כטקס של ריקוד- 'ויפסחו על המזבח אשר עשו' )

חיוניות, כמו בעל, מתפרצת ושוכחת. היא באה במחזורים של התלהבות ומנוחה, של עשיה ושל צבירת כוח- חורף וקיץ. המעבר מהקיץ השחון אל החורף הגשום דורש התערבות של כוח נוסף- בעלילות בעל וענת זו ענת שהורגת את מות, ואני רואה בה בהקשר הזה את הערך של אומץ. אבל זה נושא לפעם אחרת.

עבודה עם החיוניות של בעל:
פנו לכיוון צפון. ארמונו של בעל יושב בהר-צפון. אם חורף, עדיף לתזמן יום של גשם. אם אין גשם, מצאתי שריח הדרים גם עושה לי הרגשה של חורף וחיים  (שמן נרולי, או למונגראס, או 'מי זהר' שמוכרים בחנויות תבלינים). לחילופין, מכיוון שארמונו של בעל עשוי מעץ ארז, אפשר להדליק קטורת מתאימה (Cedar).
מזגו מים לתוך גביע, והזו אותם עליכם ועל סביבתכם. חושו את הכוח המחיה והמזין של המים, ושל הגשם שהביא אותם. הדליקו מוזיקה (עדיף בלי מילים, Lord of the Dance זה סמלי בגלל השם בעל-מרקוד, למרות שזאת מוזיקה אירית) ותתחילו לנוע. עצמו עיניים. פשוט. רקדו. הרגישו את החיים בגוף שלכם. שתו מים בכבוד ובשמחה- אתם שותים את החיים שמרווים את האדמה ואותכם. הודו לגוף שלכם שרוקד, הודו לחיים שבגוף שלכם, הודו למיים שמרווים אתכם, הודו לבעל.

 

מידע נוסף על בעל באתר המצויין 'הקדירה של כרמית': http://www.witchcraft.co.il/?p=63
דיסקליימר קטן- מכיון שלוחות אוגרית נמצאו בחלקים שונים, אין הסכמה מוחלטת לגבי איזה לוח הגיע קודם, ולכן החלקים בעלילות בעל לפעמים מסופרים בסדר שונה בין מחבר מחבר.

שפש- התמדה (סדרת ערכי-אלהות)

השליחות ניתנה, אז התחלתי לעבוד.

שפש (בתרגום מילולי: שמש), שנקראת גם 'מנורת האלים' יוצאת למסע כל יום, עוברת בלילה דרך ארצות המתים וחוזרת חזרה. היא שליחת האלים, אם הסוסים ומחיה את הטבע, אם גם מקושרת למוות בפניה כ'שפש-פגרים', השמש הקופחת של הקיץ.

התמדה. האומץ לעשות את הדברים שצריך לעשות אותם. דרוש אומץ כדי להתגבר על הכוחות הפנימיים שמעכבים אותנו, דרוש אומץ לחזור ולעשות את העבודה הנכונה יום אחרי יום.

הקשר בין שפש להתמדה נראה לי פשוט וטבעי. לעשות כל יום את מה שאנחנו צריכים לעשות- בפולחן היומי, או בעבודה ובלימודים. לעשות את חלקנו בעולם, יום אחרי יום.
בשביל לעשות את 'מה שיש לעשותו' דוש כוח רצון (מקושר ליסוד האש) אבל זה לא הכל וזה לא מספיק. כוח רצון עוזר, אבל אנחנו לא יכולים להיות ב100% כוח רצון כל הזמן. בשביל זה ניטעים בנו ההרגלים שלנו- מה שהופך להרגל נהיה חלק טבוע בנו, ואז כבר לא צריך לדחוף אותו בצורה מודעת כל פעם. דרושים כ21 יום כדי להטמיע הרגל חדש, והם צריכים להיות רצופים- וכאן בוהק ביופיו עיקרון ההתמדה. לעשות מעט, כל יום, לעשות את עוד צעד במסע שלנו, להתגבר על העייפות\העצלנות\הדחיינות\אי-הנוחות. להתגבר על הצללים שלנו שעומדים בדרך להיות מי שאנחנו רוצים להיות. לעשות את הדבר האמיץ ולהתמיד בדרך. לא קל, אבל זה ערך אלהי.

טקס התחלה:
הכינו מראש את המטרה שלכם. היא צריכה להיות משהו קל, אך שדורש התמדה. החלק החשוב הוא לעשות מעט כל יום. רעיונות- לשתול זרעים ולהשקות אותם מידי יום, לכתוב יומן חלומות כל בוקר, או כל מטרה אחרת שראויה בעינכם ושלא לוקחת הרבה זמן. אנחנו רוצים לקדש את השריר שנקרא 'התמדה', לא לשרוף את עצמנו ישר.

פנו לעצמם בוקר (למשל בסופשבוע), כי רצוי לעשות את הטקס הזה כשיש אור יום בחוץ. אם יש לכם מזבח אפשר לשים עליו סמל של השמש- אפשר גם לשים סמל של השמש במקום בו תיישמו את המטרה שלכם (ליד העציצים, או המיטה, או על שולחן העבודה). פנו לכיוון השמש והרגישו את חומה ואורה. עצמו עיניים וראו אותה בדמות שפש, הסוסה שנושאת את השמש. הרגישו אותה מזינה אתכם, כמו עץ שפורש ענפיו לשמש. אחרי שאתם מלאים באור השמש, ראו מולכם את המסע שלכם. ראו את אורה מאיר את השביל שאתם צועדים בו, בוהק בכם. קחו את כל שפע האור הזה והזינו אותו לתוך הכלי שתעבדו איתו- עציץ, מחברת, וכן הלאה. קדשו את הכלי הזה בהתמדה. הודו לשפש על אורה.
חשוב להתקרקע היטב אחרי הטקס- שחררו אנרגיה עודפת שאתם לא צריכים (אפשר לגעת באדמה, לשטוף ידיים ופנים).

טקס קצר להמשך העבודה למשך 21 יום: לשבת כמה דקות (רצוי באור יום, בבוקר). לקרוא לשפש, לראות אותה עולה כסוסה שנושאת את השמש. להודות לה על הבוקר, ולבקש את עזרתה בהתמדה במסע שלנו גם היום.

מידע נוסף על שפש מ'הקדירה של כרמית'