על עליה לרגל

זמן קיץ. שיאו של התמוז מאחורינו, וטרם הגיע זמן אלול ויינו המשכר.

הזמזום היומיומי של עשיה מונדיינית, יש בו משהו מרגיע כל כך, מרדים. שפע זורם לו, אין על מה להתלונן. (לעיתים דברים מפעפעים אבל אני מתחמקת מהתמודדות), ויש כל כך הרבה צבעים מרהיבים לשקוע בהם שלמי יש זמן  לפתוח מגילות ישנות? לא לי.

ביקרתי לאחרונה חנות של חברה טובה, שמייבאת שלל פיסות חמדה פגאניות ופייתיות. המטרה העיקרית של הביקור היתה ציד קערה טיבטית- זה כלי שמוצא חן בעיני ואני נהנית מהתדר שלו. שוחחנו על הא ועל דא. היא סיפרה על מסעות 'עליה לרגל' שלה לגלסטונברי, ואני שמחתי בשבילה, וצחקנו על זה שאיזה מזל יש לי שהאלות שלי פה ואני לא צריכה לעלות על מטוס בשבילן.

אבל בעליה לרגל יש משהו משמעותי. זה מכוונן אותך. זה מכריח אותך להתעמת, להצהיר, לבחור, זה מכריח אותך לשלם כסף (השה לעולה של העת המודרנית) ולפנות זמן לצלול לתוך המסע.

הנה מטרה לעצמי. חופשת עליה לרגל. להתחיל בתל-דן, לעבור דרך הכרמל, עם עצירות טבילה בים, לעבוד מסביב ירושלים ולרדת כל הדרך ללכיש, אולי לתמנע, לערד.

תוכנית גדולה בשביל מישהי שקשה לה לפנות יום בלו"ז. אבל אני רוצה לגרום לזה לקרות. אולי זה מסע טוב לתשרי, ספטמבר. זה זמן חשבון הנפש שלי, וטוב לעשות אותו בחיק האלים. כפי שאמר העבר שלי- המלך בשדה, בואו ונצא.

פולחן אשרה- נקודות לפולחן אישי

אשרה, אם האלים של ארץ כנען.

אשרה. נביאיה קראו לה על הכרמל. מקדשים לה ולאל נבנו מדן ועד לכיש.

כדי לא לכתוב מחדש מידע שכבר קיים בצורה נפלאה אצל כרמית, מומלץ להתחיל בקריאה כללית על אשרה, שמותיה ותפקידיה במיתוס הכנעני. קדימה, תפתחו חלון חדש, אני אחכה לכם פה.

http://www.witchcraft.co.il/?p=55

קראנו? הכרנו? עכשיו אפשר לפרט.

אשרה היא אם האלים. כוח יוצר, שדואגת שהעולם יתנהל על סדרו.
מתיאורים של ה'שכינה' היהודית\קבלית (וגם של 'סופיה', חוכמה, הגנוסטית) אפשר לראות הקבלה לתיאורים של אשרה או לסמלים שמופיעים לצד שמה, כאשר לדוגמה עץ החיים הוא אחד הסמלים העתיקים של אשרה.
לקריאה נוספת, ממליצה בחום על The Hebrew Goddess של רפאל פטאי. חלקו הגדול זמין כאן:
http://books.google.co.il/books?id=VfAX_wkMM4IC&printsec=frontcover#v=onepage&q&f=false

בחוויה האישית של ההיכרות שלי איתה, היא מעריכה מאוד עשיה ומלאכת כפיים. במיוחד כי היא עצמה לא נחה (בניגוד לאל אל שמתואר לרוב אוחז בכוס יין) היא טווה ואורגת ("שתי ים וערב נהר"), פורשת רשתות דגים בים, שופתת קדרה על מדורת גחלים (מההקשר, הקדירה כנראה מכילה צבע ארגמן), וצובעת בדים.
מצד שני, האצילות עדיין ניכרת בה- בעל וענת מביאים לה מנחות עשויות כסף וזהב כשהם רוצים את ברכתה, ומשרתה מכין עבורה את החמור כשהיא יוצאת לדרך (החמור נחשב לחיית הרכיבה של המלכים. זה התגלגל אל היהדות בכך שהמשיח יגיע על חמור.)

מנחות מתכלות כוללות תמרים (עץ התמר מקודש לה), רימון, שקדים, מאפים תוצרת בית (זאת גם המנחה שניתנה בזמן המקרא ל'מלכת שמיים'), וכמובן קטורת מור ולבונה (זה ברירת המחדל שלי, בעיקר כי זה ניתן לה לחלוטין, אבל לטקסים גדולים אני אכין לה מאפה כלשהו שיוקדש למטרה הזאת).

מנחות לא מתכלות כוללות פנינים (שמגיעות מהים), עץ האלה והאלון, טורקיז (מסמל את הים) או אבן אילת (מקודשת לה בעקר בדרום, בדמות האלה 'בעלת',הגרסה הכנענית\עברית של חתחור. השם 'אילת' נחשב לשם של אשרה, כזוגתו של אל).

הצבעים העיקריים שלה (אם מדליקים לה נרות) הם טורקיז, סגול (סגול מסמל את הארגמן הכנעני, צבע מלכות), וירוק (בדמותה כ'אשרת השדה', עץ החיים המזין). כמובן שגם לבן מתאים.

אני משתדלת לתת מנחות לאשרה ביום שבת. בעיקר כי בתפיסה העברית\יהודית זה 'שבת המלכה' (ואשרה לתפיסתי היא מלכת-עולם). בנוסף למנחות, אני מנגנת לצד המזבח שלי (כך זה נעשה במקדשים, לפי חלק מהממצאים).

כאני עושה טרנס בדרך לפגוש אותה, אני עוברת ליד חוף ים (כשפני לכיוון לצפון). לפעמים היא על החוף, אורגת שי ים וערב נהר, ולפעמים אני פונה אל הים ורואה את המשרת שלה, הדייג קדש-ואמרר, שמביא אותי אליה על סירת הדייגים שלו. היו מספר פעמים שפגשתי אותה באיזור שדומה יותר לאיזור יהודה, אבל זה היה טרנס בהקשר של חזרה לזמן אחר (ואז הגעתי לבקתת בוץ שהיתה בה צלמית שלה, יצאתי החוצה והיא  היתה בין העצים.)

ליל מרזח

היום בלילה יציינו אנשים ברחבי העולם את סאוון, ליל המכשפות.

זהו חג וויקאני במקורו, אבל מכיוון שחלק גדול מהקהילה הפגאנית הישראלית חוגג את חגיו לפי גלגל השנה הוויקאני, גם אני מציינת אותם, עם המשמעויות שלי.

 סאוון נחשב ללילה שבו 'הצעיף בין העולמות' הוא דק ביותר, וניתן ליצור קשר עם המתים וישויות אסטרליות למינהן. זה זמן לכשפים חזקים ולחיזוי עתידות.
מזכיר לי את ליל המרזח. מקושר בעיקרון לחורף, מרזח הוא סוג של חגיגה לכבוד המתים.

ולכן, יהי זה ליל מרזח.
הלילה אני אקרא לאמהות-אמותי. אמותי ממגנצה, פולין, ורוסיה הלבנה, ואמות-אמותי מקדם וכנען. ביתי עשיר בבישולים שהגיעו מארצות קרות (זמן לפטריות וגריסי פנינה) וטעמים מהארץ הזאת (זעתר וסומאק ושמן זית).
בליל מרזח שותים, הרבה (ומכאן בא הביטוי 'בית מרזח'). לא אשתה יותר מידי, אבל בירת 'כנען' כבר מתקררת לה במקרר.
שיהיו לכולנו סאוון מבורך. מי ייתן ורוחות האבות והאימהות ינחו אתכם בדרככם, ושהרפאים (אנשי השם, אנשי הגדולה של העבר) יתנו לכם עצות טובות מבעד לאוב.

על אלים ופרקטלים, והאלהות בתוכך

אני משתדלת לעיתים לפתוח את בוקר שבת עם קטורת ומדיטציה.

והבוקר חשבתי על זה שהאלים הם כמו פרקטלים
(עוברת לאנגלית אחרת לוורדפרס יש בעיה לכתוב שמות באנגלית באמצע משפט)
(Credit here is also due to Nassim Haramein, with a magnificent theory of fractals and divinity).
Credit is also due to the Hindu mythology, which has been stating something about a fractal universe for thousands of years.

מבנה פרקטלי הוא מבנה בסיסי בטבע. פירוט באדיבות וויקיפדיה:

פְרַקטָל הוא צורה גאומטרית שמורכבת מעותקים מוקטנים של עצמה בכל רמת פירוט שנסתכל בה. לא חשוב כמה נתבונן אל תוך חלקיו של הפרקטל, תמיד נמצא בו חלקים הדומים לצורתו המקורית, כך שפרט קטן בצורה, דומה לצורת המקור כולה. לפרקטלים תכונות מתמטיות לא שגרתיות: הממדים שלהם אינם בהכרח שלמים, ההיקף של פרקטל בעל שטח סופי יכול להיות אינסופי, ועוד. ניתן למצוא מבנים דמויי פרקטלים רבים בטבע כגון במבנה עורקיו של עלה, כרובית, כלי הדם בגוף, צורת קו חוף, צורת כפור או פתית שלג, בכולם ניתן לרדת לפרטים הקטנים ולהרגיש כאילו אנו מתבוננים עדיין בתמונה השלמה.

לכל פרקטל יש תכונות שמגדירות את החוקיות שלו (בפשטות- איך עוברים מצורה אחת לצורה הבאה). ועם החוקיות הזאת אפשר לעלות למעלה למבנים עצומים או לרדת למטה למבנים שהולכים ונהיים קטנים יותר, תיאורטית עד אינסוף או עד שמגיעים למימד שבו אין אפשרות להרחיב את הפרקטל (נניח שהחוקיות היא לפצל קו אחד לשני קווים בזווית זה לזה- אז אם הגענו למישור שיש בו מימד אחד ולא שני מימדים אי אפשר לפצל את הקו יותר)
אם נתייחס לאלים בתור בעלי תכונות מסויימת, נניח 'חיים', או 'מאבק', אפשר להשליך את התכונה הזאת כלפי מעלה (מאבק בין בעל למות, או מעשה החיים של יצירת העולם) וכלפי מטה (מאבק הישרדותי של גנים, או מעשה החיים של יצירת תא חדש). ובכל הרצף הזה יש איפושהו נקודה שבה אנחנו נמצאים. לא כי אנחנו כאלה משהו יוצא דופן מבחינת הטבע, אלא דווקא בגלל שאנחנו חלק מהטבע. ובנקודה הזאת אנחנו מתמודדים עם המציאות שלנו, וקולטים את האלהות בתפיסה שלנו ובצורות שאנחנו רואים, אבל היא משהו מורכב יותר כלפי מעלה וכלפי מטה, ויש משהו יפהפה בזה שאנחנו מסוגלים לתפוס ולחוות את הפלא הזה ברמה כלשהי שלו.

שכיות חמדה ומרצ'נדייז רוחני

ההגיג הזה התבשל זמן מה, עוד כשראיתי את הווידאו של Charming Pixie Flora.

אני מתה עליה. באמת. היא מזכירה לי את עצמי בהרבה דברים (במיוחד ב'יאיי'). אבל אני זוכרת שצרמה לי אווירת השופינג. כאילו ההסבר למזבח שלה זה 'מה קניתי ומאיפה' במקום נניח 'מה זה אומר עבורי'.

לאחרונה היה פסטיבל פגאני, ובו היו גם דוכנים של יוצרים ויוצרות מוכשרים ביותר. אנשים שבאמת מכניסים את הנשמה שלהם למה שהם עושים, ויוצרים אומנות מעוררת השראה. בהחלט משהו ראוי להערכה.

אז קניתי בחפץ לב. מקלות מרווה? יאללה. צלמית מפוסלת? וואוו, היא יפה, בטח. קופסה מעוטרת? אני חייבת אחת כזאת בשביל כישופים. ההבנה חלחלה אחרי שחזרתי הביתה ופרקתי את האוצרות שלי, שבעצם… הם כולם יפהפיים ואף אחד מהם לא נחוץ.

אנחנו חיים בתרבות שפע. יש לנו הכל ואנחנו רוצים עוד. וההבנה שהכתה בי בשבועיים האחרונים היא שחלק מהנטיה הצרכנית שלי היא להתייחס ל'לקנות' כמו ל'לעשות'. התפיסה הלא-מודעת שאם יש לי יותר כלים ושכיות חמדה, אז אני יותר מכשפה\כהנת. לארונה הבנתי שזה דפוס שמופיע בהרבה תחומים בחיים שלי מאז שהתחלתי להרוויח כסף.
פעם היה מספיק לי נר בשביל לעשות מדיטציה ולשקוע לתוכה. אחר כך זה היה נר ועציץ, או להתבונן בעץ או בים. ועכשיו? יש לי ערימה של שמנים, אבנים, תבלינים, ספרים, צלמיות, קטורות, כלים פשוטים וכלים מעוצבים, גביעים ופגיונות ומראות ושאר חפצים. יותר עושר ממה שהיה לכפר קטן בעת הרחוקה.

בסופו של דבר, אלה כלים. לא פחות ולא יותר. אין פה עניין של 'הידור'. לאלים שלי סגדו אנשים פשוטים שלא היה להם 20 סוגי שמנים, קטורות, ומחתות מעוטרות.
אם יש חפץ שמעורר בי השראה, זה טוב ומבורך. השראה היא אירוע חמקמק, ואם יש משהו גשמי שנוטה לזקק בי את תחושת ההשראה והאלהות, זה נפלא. אם יש חפצים עם סמליות חזקה או משמעות רגשית, טוב להשתמש בהם. אבל הגיע הזמן שאתעורר ואפסיק להתייחס למרצ'נדייז בתור משהו שראוי להשיג בפני עצמו. אשרה תשמע אותי אם אתרכז ואקרא לה, בלי תלות בחפצים שיש על המזבח באותו זמן.

אני שואפת לחיות פולחן ביתי, פשוט ויומיומי. ובשביל פולחן ביתי, עדיף קערה חבוטה שממלאים בה מים כל יום מאשר גביע יפהפה שצובר אבק.
(וכמובן שאם יש לי חמישה גביעים, ארבעה מהם בוודאות צוברים אבק, ובאמת אין טעם שאקנה שישי).

יש זבול בעל ארץ

אני חושבת שאפשר עכשיו לקרוא לזה יורה.

גשם, גשם אמיתי, רעמים וברקים. בעל הדד, רוכב ערבות, חזר מן המוות ומביא את גשמיו.

וגם הבלוג חוזר.

מה התחדש לאחרונה אצל מכשפת המטבח שכותבת פה:

התחלתי להטמין זרעים שיעברו יום אחד לאדניות. לשמחתי הם כבר מבצבצים בעוז.
כמו השנים האחרונות, היה פסטיבל פגאני, וגם השנה העברתי סדנה שהוקדשה לאשרה. אכתוב אותה כאן מתישהו.
המזבח שלי שוב עבר חידוש, השינוי הבולט שעכשיו הוא מוקדש לאשרה ולאל (האם והאב של הפנתיאון הכנעני. אל, שור-אל, לטיפן, הרחמן בעל לב). בכלל, עברתי דרך מעניינת עם אל, עדיין סקרנית לראות לאן זה יתפתח.

כרגע אני מדליקה מקלות קטורת ארז על סף החלון כמנחה לבעל- הם מספיק מוגנים מגשם כדי לבעור, אבל ריח הקטורת נישא לעננים. תהה זו שנה ברוכת גשמים, ברוכת צמיחה, תהה זו שנה מבורכת.

כושר וחסיס- הקבלות אזוריות

ציטוט מכתבי פילון מגבל, בתרגום של המאמר KOTHAR, KINYRAS, AND KYTHEREIA

Much later from the race of Hypsouranios there were born Agreus and Halieus, the inventors of fishing and hunting, after whom hunters and fishers are named. From them there were bom two brothers, the discoverers of iron and of its working, one of whom, Chousor, cultivated speeches and magic spells and modes of prophecy. He is Hephaistos. He also discovered the fish-hook, net, and raft, and was the first of all men to sail. And so they worshipped him as a god after his death. He is also called Zeus Meilichios. And some say that this brothers invented walls made out of bricks

(ההקבלות לאלים יווניים נפוצה בכתבי פילון, כמו גם ההסברים שלו ללמה אלים קיבלו את שמם, למה תופעות טבע מקודשות מתרחשות, וכן הלאה)

UM 'nt: vi: 14-16

kptr /ksu.tbtb.bkpt / ars.nbltb "Caphtor the throne of his sitting, Hkpt the land of his inheritance

בתרגום חופשי- כפתור מושבו, הקפת ארץ נחלתו- כלומר קפריסין מושבו וממפיס ארץ נחלתו (הקפת- Het Ka Ptah- משכן הנפש של פתח, שם מקובל במקורות יווניים ובכתבי אוגרית לעיר ממפיס)