אלתי בתמרים, אלתי על הים

בסופשבוע שעבר נזדמן לי להגיע לפסטיבל ריקודי בטן בעכו, והיו לי כמה רגעי השראה.

עשיתי טקס בוקר על הים, הדלקתי מקל קטורת ורקדתי לאט, האגן מניע את הגוף בתנועה איטית של חיים ולידה. הודיתי לה על השפע, על החיים, על ההזדמנות לבוא ולרקוד וללמוד, על החוכמה.

היתה סדנה (של הדר דגן, איזה שם פגאני נפלא) של ריקוד דרך הצ'קרות. אמרתי יאללה, ננסה. התחלנו לרקוד, כמה נשים בחדר. קודם כל דרך הרגליים, ואז דרך האגן, הבטן, החזה, הראש. כל הגוף, רוקד, בתנועה טבעית וחיה כל כך, נותנות לתנועה לזרום דרכנו, מתמלאות באנרגיה ומעבירות אותה הלאה- הדימוי שהיה לי בראש הוא כפות עלי התמר, לתת לאור לעלות דרך גזע התמר ולהתפרץ דרך הכתר, כמו כפות תמרים. ובסוף אותה הסדנה, היינו כהנות באמת ובתמים. כהנות של תנועה מקודשת ושל חיים.
אחר כך חזרתי לחוף, טבלתי את הרגליים בגלים הרכים, שולי שמלתה, ורקדתי, נותנת לכוח שבגלים ובים למלא אותי, עוצמת עיניים ומתמסרת למנטרה חוזרת "אשרה של הים\ שזורמת לי בדם \ אשרה, אשרה, אשרה". (ההשראה מסרטון מקסים של טקס של מישהי לאשרה, כאן)

במובנים מסויימים אני רואה את הדרך שלי כ'דרך התמר'. זה סמל עתיק של אשרה, וסמל שמוצא חן בעיני בגלל שזה סוג של נווה מדבר, מקומי להפליא, מזין וצומח.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אלתי בתמרים, אלתי על הים

השאירו תגובתכם

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s