לחוות את הים

לפני כשבוע הייתי בעיר העתיקה של עכו, אזור אשר לו היסטוריה עתיקה וּמגוונת. עכו העתיקה בולטת החוצה, בצורה שאפשר להחשיב אותה לחצי-אי. בכך הנוכחות של הים הופכת להרבה יותר דומיננטית, לדעתי, מאשר "סתם" עיר-נמל.  בכך, לדעתי, נוכחותה של אשרה נוכחת במקום יותר מאשר אלוהויות אחרות. תכף אגיע לכך.

במהלך הטיול החלטנו אני ובת-זוגי לעלות על סירה שעושה שיט קצרצר מסביב לעיר העתיקה. אני חושב שזו הפעם הראשונה מזה עשור, אם לא יותר, שעליתי על סירה כלשהי. גם אל תוך הים עצמו נכנסתי אולי פעם או פעמיים במהלך עשור זה. זה לא שאני סולד מן הים לכשעצמו, או סובל מממחלת-ים במהלך שיט – זה פשוט שאני פחות מחובר אל הים, בטח ובטח שב"ימי דגון" – תקופת הקיץ. בחורף, לעומת זאת, הים מקסים אותי – אפור וסוער ורוגש.

הצלבנים, העות'מנים, אנחנו (הישראלים במאה העשרים) אולי הצלחנו למחות זכר לכל שריד בולט שיזהה את עכו עם משהו ממורשתהּ הפיניקית, אך עכו עצמה, בתור עיר נמל, חיה את הים, ואת השיט. כשהייתי על הסירה, לא יכולתי לחשוב על יורדי-הים "של אז", הפיניקים, שהם אינם אלא כנענים שזכו לכינוי אחר בתקופה מתקדמת יותר. הנה גם לאחר מעל ל-2500 שנה, עם סירת מנוע, מערכת שמנגנת מוזיקה בקולי-קולות, ומצלמות דיגיטליות במכשיר הסלולרי, הים נותן לנו להרגיש שאנחנו נתונים לחסדיו. במהלך השיט חשבתי בגלים, יכולתי להרגיש כיצד הסירה מדיי פעם מוטחת על-פני הים.

לא פלא, אפוא, שהים מילא תפקיד כפול עבור הכנענים – מצד אחד – תפקיד חיובי של מקור חיים ופרנסה, תפקיד אותו גילמה אשרה, אם האלים, למשל בצור וּבצידון כפטרונית הימאים, ומצד שני תפקיד מפלצתי המאיים תמידים על חיי הימאים – תפקיד שיצר דימויים כמו האל הכנעני ים ומפלצותיו – פתן הבריח ונחש העקלתון. אצלי הדיכוטומיה הזו מתבטאת בעונות השנה – בקיץ הים הוא התגלמותה של אשרה, קונת האלים, ובחורף הים התגלמותו של ים – והוא סוער ורוגש בשל מאבקו בבעל – אל הרוח והגשם.

ואני – האם אני, כשיצאתי לים, הרגשתי ש"ניצחתי את הים" כפי שעשה בעל, האל הפטרון שלי ? לא. אינני יכול לנצח את איתני הטבע. לא ביקשתי מלכתחילה לנצח את הים, אלא ראיתי את עצמי באותו צהרי-יום קיצי ושלֵו כשט בחיקה של אשרת הים של הצורים והצידונים – אשר, כך אני נוטה להאמין, התפללו אליה לפני כל מסע שיט בים, ושנשאו את שמה עם כל גל גדול שאיים לטבע את ספינתם. והמיתוס הכנעני, שבסופו של דבר התעצב על-פי נסיונם של אנשים שחיו וחוו את הטבע, בא להציג לנו את הסכנות האורבות ליורדי-הים בעונה הסוערת, ואת פחדיהם של הכנענים מפני אותו ים – פחד הבא לידי ביטוי במלחמתו של ים עם אחד מבכירי האלים בכנען – בעל, ובמפלצות של ים אשר בעל הכניע. שריד מיתולוגי זה אף הגיע אל התנ"ך: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם." (ישעיהו, כ"ז, א').

כאשר עלינו בחזרה אל הנמל, אמנם עברו אולי כמה דקות ספורות, אבל לפתע הרגשתי כמה החוויה הזו עברה אצלי באופן שונה – לא סתם שיט, לא סתם נוף יפה של עכו העתיקה "מבחוץ", אלא גם חוויה פנימית יותר – חיבור יפהפה אל אשרה של הים.

זו, בין היתר, מהות הכנענות בעיניי.

מודעות פרסומת

השאירו תגובתכם

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s