"לשם מה צריך אלים במאה ה21?"

למה בשבילי חיים בלי אלים הם כמו חיים בלי מוזיקה?
(הערה: הייתי דתיה, אז אתאיסטית, לאחר מכן פנתאיסטית, ועכשיו אני פגאנית כנענית)
בני אדם היו מסתדרים סבבה בלי מוזיקה. אנשים יכולים לחיות את כל החיים שלהם ולהיות בריאים ושלמים גם בלי מוזיקה. ובכל זאת, מוזיקה היא חוויה תרבותית, חוויה שממלאת אותך בהשראה, חוויה שיכולה לתת לך מרץ לרוץ כשאין לך כוח בשרירים. ילדים נולדים עם חוש טבעי למוזיקה (וילדים עד גיל 3 מניחים שיש איזשהי אלהות לעולם). בשבילי שניהם אותו דבר. שניהם תדרים מסויימים שמתקיימים במציאות, משתנים ממנה ומשנים אותה. פשוט לתדר של מוזיקה אני יכולה לקרוא 'דו-רה-מי', או לתדר מורכב ממש 'הסימפוניה התשיעית', ולתדר אלהות אני יכולה לקרוא ענת או אשרה וכן הלאה. אני מאמינה שבאמצעות עבודה עם האלים אנחנו מקרבים את המציאות שלנו לתדר שלהם (או בקצרה, אנחנו תוף שמהדהד אותם) ולכן אני בוחרת לעבוד עם אלה שמסמלת בשבילי חיים ויצירה ושורשים קדומים כאן באדמה, ובנוסף אנחנו מקרבים אותם אלינו- אני יכולה להקשיב טוב יותר כשאני מקיימת פולחן, אני קרובה יותר לדברים מהם ארוגה המציאות.
וחוץ מזה, לאה גולברג אמרה את זה טוב יותר. היא נשאלה פעם "לשם מה נכתבים שירים ליריים במאה העשרים?". תשובתה הקצרה היתה: "ומה לעשות בסוסים במאה העשרים/ ובאיילות? ובאבנים הגדולות / שבהרי ירושלים?"
מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “"לשם מה צריך אלים במאה ה21?"

השאירו תגובתכם

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s