שכיות חמדה ומרצ'נדייז רוחני

ההגיג הזה התבשל זמן מה, עוד כשראיתי את הווידאו של Charming Pixie Flora.

אני מתה עליה. באמת. היא מזכירה לי את עצמי בהרבה דברים (במיוחד ב'יאיי'). אבל אני זוכרת שצרמה לי אווירת השופינג. כאילו ההסבר למזבח שלה זה 'מה קניתי ומאיפה' במקום נניח 'מה זה אומר עבורי'.

לאחרונה היה פסטיבל פגאני, ובו היו גם דוכנים של יוצרים ויוצרות מוכשרים ביותר. אנשים שבאמת מכניסים את הנשמה שלהם למה שהם עושים, ויוצרים אומנות מעוררת השראה. בהחלט משהו ראוי להערכה.

אז קניתי בחפץ לב. מקלות מרווה? יאללה. צלמית מפוסלת? וואוו, היא יפה, בטח. קופסה מעוטרת? אני חייבת אחת כזאת בשביל כישופים. ההבנה חלחלה אחרי שחזרתי הביתה ופרקתי את האוצרות שלי, שבעצם… הם כולם יפהפיים ואף אחד מהם לא נחוץ.

אנחנו חיים בתרבות שפע. יש לנו הכל ואנחנו רוצים עוד. וההבנה שהכתה בי בשבועיים האחרונים היא שחלק מהנטיה הצרכנית שלי היא להתייחס ל'לקנות' כמו ל'לעשות'. התפיסה הלא-מודעת שאם יש לי יותר כלים ושכיות חמדה, אז אני יותר מכשפה\כהנת. לארונה הבנתי שזה דפוס שמופיע בהרבה תחומים בחיים שלי מאז שהתחלתי להרוויח כסף.
פעם היה מספיק לי נר בשביל לעשות מדיטציה ולשקוע לתוכה. אחר כך זה היה נר ועציץ, או להתבונן בעץ או בים. ועכשיו? יש לי ערימה של שמנים, אבנים, תבלינים, ספרים, צלמיות, קטורות, כלים פשוטים וכלים מעוצבים, גביעים ופגיונות ומראות ושאר חפצים. יותר עושר ממה שהיה לכפר קטן בעת הרחוקה.

בסופו של דבר, אלה כלים. לא פחות ולא יותר. אין פה עניין של 'הידור'. לאלים שלי סגדו אנשים פשוטים שלא היה להם 20 סוגי שמנים, קטורות, ומחתות מעוטרות.
אם יש חפץ שמעורר בי השראה, זה טוב ומבורך. השראה היא אירוע חמקמק, ואם יש משהו גשמי שנוטה לזקק בי את תחושת ההשראה והאלהות, זה נפלא. אם יש חפצים עם סמליות חזקה או משמעות רגשית, טוב להשתמש בהם. אבל הגיע הזמן שאתעורר ואפסיק להתייחס למרצ'נדייז בתור משהו שראוי להשיג בפני עצמו. אשרה תשמע אותי אם אתרכז ואקרא לה, בלי תלות בחפצים שיש על המזבח באותו זמן.

אני שואפת לחיות פולחן ביתי, פשוט ויומיומי. ובשביל פולחן ביתי, עדיף קערה חבוטה שממלאים בה מים כל יום מאשר גביע יפהפה שצובר אבק.
(וכמובן שאם יש לי חמישה גביעים, ארבעה מהם בוודאות צוברים אבק, ובאמת אין טעם שאקנה שישי).

מחשבה אחת על “שכיות חמדה ומרצ'נדייז רוחני

  1. ההשראה הטובה ביותר היא להימצא בחיק הטבע עצמו, לראות את הדברים גדלים, פורחים ומתים, לחוש את הרוח ואת המים – כל היתר, כמו שאמרת, הם כלים בלבד. אפילו אם את גרה בעיר הגדולה – עדיף ללכת לפארק כדי לחוש על גופך לפחות משהו חלקי ביותר מהטבע.

השאירו תגובתכם

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s