ושוב, כוהנת לאשרה

היומולדת הפגאני שלי הוא בתמוז. תמוז לפני 4 שנים נכנסתי לדרך הזאת. אבל כל שנה, יש מפגש פגאני באיזור ראש השנה (או חג מאבון, חג השוויון הסתווי) וגם זה סוג של יומולדת, התחלה מחדש של משהו, כוח להתחיל את גלגל השנה מחדש, כוח לעשות.

וכך גם השנה. הזדמן לי להשתתף בסדנת כוהנות של חוה. כמו אחרות שהגיעו, גם אני התלבטתי אם אני יכולה להיכנס לסדנה ככוהנת. הקשר שלי עם האלה רחוק ממה שהייתי רוצה, והתפקוד שלי בקהילה גם הנמיך פרופיל. הטקס הקהילתי האחרון שארגנתי היה לפני שנה כמעט.  אבל זה בסדר. יש קיץ ויובש, אבל אחריו חוזר הגשם וחוזרים החיים.

מה זה עבורי להיות כוהנת?
להיות כוהנת זה להחזיק את התוף. לעמוד טיפה מהצד וטיפה מקדימה, כדי לתת אפשרות לאנשים לחוות את הקשר לאלה, כדי לחלוק את ההשראה שלי, כדי לחלוק את הדרך שאני צועדת בה.

היה טרנס מונחה, לפגוש כוהנת של האלה שלנו. ועל חוף ים, על בימת אבן מסלע כורכר, בין דקלים, פגשתי כוהנת. וביקשתי ממנה את הידע, המילים, החוכמה. נשאר כל כך מעט. נשארו לנו שברי חרסים מהדרך שהן הלכו בה, כל כך הרבה נשבר, אבד, נמחק.
זה שבר אותי. הביא אותי לדמעות. איך אי פעם אוכל להוביל אחרים בדרך הזאת, כשנשאר ממנה כל כך מעט? על הפנתיאון המצרי יש כל כך הרבה, על היווני והרומי, אפילו על הקלטי יש לנו ידע, יש מסורות שנשמרו או נבנו מחדש. ואני, על בימת כורכר פשוטה, בלי מקדשים עטויי זהב, נאחזת בשברי הידע שהצלחתי למצוא, וזה כל כך מעט.

ואז, חוה התחילה לנגן את השיר הבא.

And she will always carry on
Something is lost
But something is found
They will keep on speaking her name
Somethings change
Some stay the same

והמילים האלה הפכו את הדמעות שלי לדמעות של שמחה. הכהנת שעמדה שם אמרה לי להקשיב לדבר העצים והאבנים (מוטיב בשירת אוגרית שאומר הרבה). התמזגנו. ראיתי את עצמי עומדת סביב אותה בימת כורכר, עם נשים נוספות, בגילי או צעירות יותר, וכולנו מרימות יחד ידיים בטקס. בשיר. בפולחן קדוש. חדש.

היא נשארת. היא כאן. אני נושאת את השם אשרה על שפתיי. באהבה, בכבוד, בהודיה. ואחרות יעשו זאת גם. אין לי את הידע העתיק. אני לא מתיימרת לשחזר את הדרך האוגריתית, או את דרכי צור וצידון, או את דרכי עיר-שלם. גם אם הייתי רוצה, זה בלתי אפשרי, יותר מידי השתנה. וזה בסדר. היא ראתה שינויים גדולים יותר ונשארה. 'משהו אובד, משהו נמצא'. איבדנו את הדרך המדוייקת שאימותינו ואבותינו עבדו אותה. אבל הכלים עצמם הם רק חלק מהתמונה. הכלים הם משניים. הם חשובים וסמליים, אבל עדיין משניים. העונות עדיין שומרות על מסלולן. החיים עדיין פועמים, ולעיתים מדממים, ולעיתים מתחילים חיים חדשים. התמרים עדיין צומחים, ומי הים עדיין נושקים בגליהם לחוף.
דבר העצים ולחישת האבנים עדיין נשמע למי שמקשיב. אז אני בוחרת, שוב, להקשיב. להקשיב ולשיר, להקשיב ולהחזיק את התוף.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ושוב, כוהנת לאשרה

  1. אין ספק שהאתר כולו מאד מעניין ומזין (מבחינה ארכאולוגית ) . מאד מסקרן אגב יהיה הניסו הבא, נאמר קבוצת ילדים שלא נחשפו לשפה , לדת ולרעיונות אנושיים אחרים .ישלחו לאי בודד בו יש כל טוב ותנאי מחיה אופטימלים ויהיו תחת תצפית מדעית בין דורית לאורך מאות בשנים . איזו תרבות הם יפתחו , איזו שפה , איזו דת , האם יהיה זה פגאניזם או אולי דווקא מונותאיזים אם בכלל . כמה מוזר הצורך לחפש ריגושים רוחניים בעבודת אלילים שעברה מהעולם. דת היא צורך אנושי, פסיכולוגי טבעי ,דרך למצא שלווה ותשובות מרגיעות .שייכות לקבוצה , כיוון ויעוד , אולי גם ערך תרבותי . השאלה עד כמה זו מחוברת למציאות ולמקורות חיים. הסיבה שהתרבות הפגאניות הכנענית פסה מהעולם ולא השאירה אחריה מידע בעל ערך היסטורי ממשי,עד כדי כך שנכון להיום קשה לשחזר אותה מבחינה ארכאולוגית, היא שלא היתה לה אחיזה במקורות חיים לאורך זמן , לא היו לה דורות נאמנים ומחויבים . עבודת האלילים הכנענית נמחקה כמעט ללא השאיר סימן מהסיבה שמאמיניה זנחו אותה ,לא מצאו בה נחת , לא תשובות , לא שלווה , לא כוון ולא מקור היסטורי.גם אם תשוב ותעלה לגדולתה כפי שהיתה , תעלם כפי שבאה , שהרי אין בה כח אמונה מחייב ואמיתי או לפחות הגיוני ,כזה המייצר נאמנות מוחלטת ,ציווין ,יעוד ודרך ברורה כפי שקיים באיסלאם , נצרות , יהדות. מיותר לציין שלכל מקום בעולם ,בו היתה תרבות פגאנית רב אלילית ואליו הגיעה הנצרות המיסיונרית , נמחקה הפגאניות החלשה , חסרת הבסיס המוחשי והוחלפה בנצרות (ברב המקרים) או באסלאם (במקרים אחרים ). היהודות שאינה מיסיונרית (להיפך) נשארה נחלתם של צאצאי שבטי ישראל בלבד .
    האם אחיזה בתרבות פגאניות עתיקה שנעלמה מהעולם לפני אלפי שנים , כזו שאין אנו יודעים עליה כמעט דבר , ואין היא קשורה במקורות של בני ישראל , תספק לנו מענה רוחני אמיתי ? שאלה פתוחה וספק יציב.
    אולי בנוסף , כדאי לבדוק קצת במקורות שלנו . כן , שלנו , של בני ישראל העתיקים , עוד מתקופת בית ראשון ושני, ומתקופת משנה ותלמוד , אולי בדרך זו נוכל להגיע לתובנה רוחנית קצת יותר .. איך לומר , רלוונטית .
    זאת כמובן מבלי להזניח את המחקר הארכאולוגי וההיסטורי המאד חשוב בכל הנוגע לתרבות הכנענית .

    • שלום צוק.
      לגבי מה שכתבת: "עבודת האלילים הכנענית נמחקה כמעט ללא השאיר סימן מהסיבה שמאמיניה זנחו אותה ,לא מצאו בה נחת , לא תשובות , לא שלווה"
      האמונה והדרך הכנעניות נמחקו כי היו מספיק מלחמות ומונותיאזם שיטאטאו אותם מתחת לשולחן. אני לא צריכה לחדש לך שעבדו את אשרה תחת כל עץ רענן, ובשליחות המונותיאיזם גדעו את האמונה הזאת, ניתצו את הפסלים, ורדפו את כל מי שהאמין בבעל, באשרה, בענת ובעשתרת.
      בבקשה, תחסוך את הלוקסוס המודרני שלך של 'לא מצאו בהם שלווה'. זה לא הגיע ממקום פילוסופי נייטראלי טהור. העצים האלה נגדעו עם עשן ועם דם.

      "הרי אין בה כח אמונה מחייב ואמיתי או לפחות הגיוני ,כזה המייצר נאמנות מוחלטת ,ציווין ,יעוד ודרך ברורה "
      כל הדתות הן הגיוניות, או לא-הגיוניות באותה מידה. ברגע שאתה בוחר להאמין שישות רבת-עוצמה פועלת מאחורי הקלעים, השאלה היא רק באיזה גרסה שלה אתה בוחר להאמין, ומה הפעולות היומיומיות בהן אתה מבטא את האמונה הזאת. אני בוחרת לחיות את החיים שלי תוך אמונה בפנים ובסמל שמייצג עבורי חיים, את הכוח היולד והמחיה של היקום, אתה בוחר להאמין בכוח שופט וגברי. זאת זכותך; אבל זאת בחירה לכל דבר.

      "האם אחיזה בתרבות פגאניות עתיקה שנעלמה מהעולם לפני אלפי שנים , כזו שאין אנו יודעים עליה כמעט דבר , ואין היא קשורה במקורות של בני ישראל , תספק לנו מענה רוחני אמיתי ? "
      אני צוחקת צחוק מריר למקרא השאלה הזאת. הלכתי בדרך הדתית אורתודוקסית. חייתי בה, גדלתי בה. אני מכירה אותה, הרבה יותר מידי טוב. גדלתי על התורה ועל סיפורי חז"ל, על תושב"ע ועל מחשבת ישראל, הלכה ומדרשים.
      ודת הספר, דווקא בגלל שהיא מוחלטת, דווקא בגלל שהיא איבדה קשר לשורשים שלה בחיים ובאדמה, לא היתה עבורי מענה רוחני אמיתי. מענה דתי? בהחלט, יש המון רליגיוזיות ביהדות. אבל לא מצאתי בה מענה רוחני.

      "אולי בנוסף , כדאי לבדוק קצת במקורות שלנו . כן , שלנו , של בני ישראל העתיקים , עוד מתקופת בית ראשון ושני, ומתקופת משנה ותלמוד , אולי בדרך זו נוכל להגיע לתובנה רוחנית קצת יותר .. איך לומר , רלוונטית ."
      מה שאני מגלה ככל שאני מתקדמת במסע של האמונה הזאת, היא שכמו שהנוצרים ניסו לעקר את האמונה הקלטית וטאטאו מתחת לשטיח דברים וקישטו אותם בסמלים של נצרות (למשל סיינט ברידג'יט או עץ האשוח) כך גם ביהדות.
      כמות הדברים שהיהדות שאבה וסילפה מכנעניות, או פשוט טיאטאה בשכתובים מאוחרים יותר של התנ"ך, היא בלתי נתפסת.
      בשביל רפרנסים באמת מפורטים (כולל רפרנסים ארכאולוגיים) אני ממליצה על הספר the Hebrew Goddess של רפאל פתאי (למשל כאן:
      https://books.google.co.il/books?id=Z0iRAwAAQBAJ&printsec=frontcover&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false )

      סתם כמה דוגמאות.
      למה קוראים לאשר 'אשר'? למה הסמל של שבט אשר הוא עץ?
      למה כל פעם מחדש היו צריכים להוציא את צלם אשירה מהיכל מקדש שלמה, אם באמת מאמיניה זנחו אותה? (צלם אשרה היה בהיכל בערך 2/3 מהזמן שמקדש שלמה עמד, וזה רק לפי חישוב של הזמן של הנביאים שאמרו להוציא אותו).
      למה מוצאים צלמיות של אשרה ('צלמיות עמוד') בכל מקום מדן ועד באר שבע, כולל בחפירות בירושלים?
      למה מוצאים מזבחות זוגיים (לאל ואלה) מדן ועד באר שבע, וכתובות 'ליהוה ואשרתו'?

      שלא לדבר על החגים הנפלאים שלנו. יום כיפור היה כנעני (הם הקריבו זה לחטאת הרבה לפני שהיהודים עשו את זה), סוכות נקרא חג מושבות ובו הוציאו את האלים החוצה ושמו אותם במבנים סמליים.

      יש משפטים שלא הגיוניים בכלל עד שאתה מביט על מה שכתוב מתחתיהם. דוגמה חביבה עלי, מהושע:
      ט אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן–מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא.
      כמו שאר נבואות 'אני האל היחיד, תפסיקו להתעסק עם אלים אחרים', גם זאת קוראת להפסיק את הפולחן ה'זר', בעמיקה שהאל העברי הוא זה שיספק את הפריון, ולא צריך לחפש במקומות אחרים. טוב ויפה, אבל המשפט הזה הרבה יותר הגיוני אם אתה קורא אותו "אני ענתו ואשרתו, אני כברוש רענן," ההתייחסות לענת ואשרה, שתי אלות פריון מקומיות, הגיוני ומתבקש (בדומה ל"וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי." שקורה להפסיק את הקיראה בשם בעל ולהתרכז בעבודה של האל המונאיסטי). אבל אנחנו לא רואים את זה, אלא תחביר מוזר 'אני עניתי ואשורנו'. אחרי מספיק קריאה ביקורתיתי, אני חושבת שהיו כאן את שמות האלות בגרסה מוקדמת, וגרסאות מאוחרות יותר ערכו את הכתוב כדי לא להזכיר את השמות של האלות.

      אבל בכל מקרה, מספיק להתפלפלויות. זאת הדרך שאני מאמינה בה. דרך שעבורי יש בה מים טובים, דרך שהיא באמת עץ חיים למחזיקים בה, שלא מקובעת בתפיסה של חטא ועונש, שלטון גברי ואמת אחת יחידה.
      אני מאמינה שכמוני היו עוד נוספים, ויהיו עוד אחרי. חסוך את ההתנשאות שלך, אין בה צורך. אני מאחלת לך שלווה וקשר טוב ואוהב עם אליך.

השאירו תגובתכם

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s