ניכל בין עצים

בשבת האחרונה ניצלתי את מזג האוויר החמים ונסעתי לרמת הגולן. בין זויתן תחתון לברכת המשושים(כ 9 ק"מ הליכה) עצרתי לרגע להרגיש את משב הרוח המלטפת ולהרגיש את בעל,דגון ואת ניכל שבצבצה מכל פרדס ומטע שהיו באזור

באחד הרגעים יצאתי מהמסלול נעמדתי על יד אחד העצים, השקתי אותו במים ושרתי לו שיר ערש ישן שזכרתי מילדותי. לאט לאט התחלתי להגביר את קצב השירה תוך כדיד תיפוף קצבי על גופי וממש יכולתי להרגיש את ניכל יוצאת מהמטע ליד ורוקדת לצלילי שיר הערש לאחר שסיימתי לשיר לקחתי את אחד הפירות שהיו ברשותי שבתיק וחצי ממנו השארתי ליד העץ.

"זה בשבילך" לחשתי לניכל והמשכתי במסלול..מאז לכל אורך הטיול יכולתי לראות אותה נעלמת וחוזרת בינות העצים, פעם יחד עם בעל ופעם לבדה-מחכה שהיום יחשיך ואהובה יזרח ברקיע ממעל.

בערב לאחר שחזרתי לביתי הרגשתי שאני חייב להמשיך את טקס ההודיה הנפלא שהתחיל בצהריים,אז הלכתי לפאב וחגגתי גם לדגון באופן אישי

 

מודעות פרסומת

חג תנובת הארץ

הטבע, כמו הזמן, עושה את שלו…

לטבע לא אכפת אם אנחנו יהודים,פגאנים או כל דבר אחר…הוא עושה את שלו כי ככה הוא

לא משנה מה הדת שלך אתה תמיד תזרע באותה התקופה ותקצור באותה התקופה ותאסוף את היבולים באותה התקופה…

בתקופה הזאת מציינים בדת היהודית את חג השבועות,בעיניי זה החג היהודי הקרוב ביותר לפולחן כלשהו שהתרחש בכנען הקדומה. עמי כנען שהיו עובדי אדמה חגגו בתקופה זאת את חג האסיף הראשון(חג האסיף השני נחגג גם הוא ביהדות כחג הסוכות) בתקופה זאת יצאו עובדי האדמה לחגוג בשדות,אספו את התבואה וחגגו את תנובת הארץ.

ככל הידוע לי אין תיעוד של שם רשמי לחג כנעני זה אולם השם "חג תנובת הארץ" נשמע לי מתאים ולכן כבר מספר שנים שככה אני מציין את חג השבועות. איסוף הביכורים גם הוא אופייני ביותר לתקופה זאת שכן,ביכורי יבולים טובים מעידים על תנובה איכותית ושנה מוצלחת , שוב,  גם כאן אנו רואים מקבילה יהודית לעניין כאשר היו העבריים מעלים מנחות לבית המקדש בתקופה זאת-ביכורי יבולים

אז,חג תנובת הארץ שמח לכם

כנען לובשת חג וזה זמן טוב לשמוח

:)

שלומות ממזרח כנען

שלומות לכם מבקרים יקרים, אם הגעתם לבלוג שלנו כנראה שאתם מתעניינים מעט בכנענות (וכפועל יוצא של כך-גם בפגאניזם).

יצא לי לעיין ברשומות (פוסטים) שפרסמו חבריי לבלוג והיה דבר אחד שלא מצאתי והוא הקשר האישי שלנו אחד לשני.

ולכן, הנה מעט רקע כללי על אותה חבורה מוזרה שעומדת מאחורי בלוג זה:

אתחיל בקל ביותר – אני, בן ענת, עובד עם האלה ענת (אלת המלחמה והציד הכנענית) כבר יותר מעשור, ומקיים אורח חיים פגאני במשך כל אותה התקופה.

את חנירשף אני מכיר כבר כמעט שנתיים וכך גם את בת אשרה. לפני קצת פחות משנה נכנסתי למסגרת מסויימת ושם פגשתי את עזרובעל (גם חנירשף שייך לאותה המסגרת מה שמחבר אותנו מעבר לחברות רגילה).

תוך כדי שיחות ודיונים בנושא כנען עלה הרעיון (אינני זוכר מי היה הראשון שהעלה את הנושא אך בטוחני כי הייתה זאת בת אשרה שיזמה-לפחות כרעיון-את עניין גיבוש הכנעניות בארץ). ממפגש למפגש גברו הדיונים, הרעיונות נערמו ובשבת אחת מצאתי את עצמי חוקר יחד עם עזרובעל את מקומו הנוכחי של הר אינביב, המופיע במגילות אוגרית כמקום משכנה של ענת (לפי השערות ארכיאולוגיות מדובר ככל הנראה בהר החרמון).

כך, לאחר דיונים ארוכים "על הנייר", החליטה בת אשרה להקים את הבלוג הנוכחי.

הרעיון לכתוב על כנענות ממבט אישי שימח אותי עד מאוד מכיוון שכאן אני לא חייב לכתוב מאמרים ארוכים או לדון בטקסטים עתיקים (2 דברים שמאוד אהובים עליי,דרך אגב). כאן אני יכול לכתוב מה אני חושב על הדברים בפשט, איך אני מתנהג ביום יום ככנעני שחי על האדמה הזאת, כיצד אני עורך טקסים לענת, חוגג את עונות השנה עם ים, דגן, ובעל, מבקש בריאות מרשף ומודה כל יום לאשרה ועליון…

כשמספר חברים נפגשו בשישי האחרון לויסקי לכבוד דגון (יוזמה של עזרובעל שגם חנירשף לקח בה חלק) נבצר ממני להגיע כי הייתי עם שעורה בעין (אח…חוש הומור של אלים זה נחמד!); היום כשירד גשם ברחבי כנען,בת אשרה מיהרה להתקשר ולבשר לי(מאוחר יותר דיברתי על כך גם עם עזרובעל); כי ככה אנחנו חיים,לא דרך טקסטים עתיקים, לא דרך מסורות לא ברורות – אנחנו מתקשרים עם האלים שלנו, דרך הטבע – כמו שנוח לנו.

בנימה אישית אני אוסיף כי אני אשמח אם תכנסו לכאן לעיתים תכופות ותתעדכנו במה שיש לחבורתנו הצנוע להציע לכם בנושא.

ברוכים הבאים לכנען!

בן ענת-מזרח כנען.