חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה \ שאול טשרניחובסקי

חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה

אֲשֶׁר חָזָה בְּיוֹם שְׁחֹט אֵלִיָּהוּ
וְהַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע
מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, אֶל נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּמָּלֵט
אֶל עֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתְּהִי עָלָיו הַרוּחַ וַיִּנָּבֵא בָּעֵמֶק:

עֵדִים אַתֶּם לִי, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד
וְרִכְסֵי הַכַּרְמֶל הַמַּכְחִילִים מִימִינִי,
הָרֵי-גִלְבֹּעַ, הָרֵי-מְלָכִים,
וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מוּרָמָה מִגְּבָעוֹת.
יִהְיֶה חֲזוֹנִי לְאַחֲרִית-הַיָּמִים,
יִנְצְרֶנּוּ חֵיק הַעֵמֶק הַגָּדוֹל,
עֲרוּצֵי נְחָלִים עַל מִדְרוֹנוֹת גְּבָעוֹת.
לְאַחַר יוֹבְלוֹת תְּגַלֶּנּוּ הַכִּנֶּרֶת,
שִׁפּוּעֵי רָמוֹת בְּרוּכֵי-שָׁמֶשׁ.
לִלְאֹם יָקוּם חֲלוֹמִי שָׁמוּר,
לַמַּעְפִּילִים מִבְּנֵיכֶם תְּעוּדָתִי אַנְחִילֶנָּה.
אַל תֹּאמְרוּ, הַשּׁוֹחֲטִים: שְׁחַטְנוּם,
אָבְדוּ עוֹבְדֵי-הַבַּעַל, נִכְחָדוּ.
הִנֵּה הַקְהֵה הִקְהֵיתֶם מַאַכְלוֹתֵיכֶם,
פְּגוּמוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם מֵרֹב שְחִיטָה,
וְלוֹ לֹא תוּכָלוּ, כִּי לֹא בְכֹחֲכֶם הוּא.

הוֹי, הוֹי, כֹּהֲנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים,
צְאוּ וְחִשְׁבוּ, חִקְרוּ וְתִמְצָאוּ:
מָתַי יִמְלֹךְ אֲדֹנָי לְבַדּוֹ
בְּמַאֲמַר-נְבִיאָיו וְתוֹרַת כֹּהֲנָיו,
בְּרַתּוּקוֹת בְּרִית-דּוֹגְלִים בִּשְׁמוֹ,
אִם לֹא לִכְשֶׁתְּשֹׁרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ
וְתִתָּלְשׁוּ כְּהִתָּלֵשׁ הַיַּבְּלִית מִן הַקַּרְקַע.
וְחַקּוֹתֶם חֻקּוֹת, וּגְדֵרִים וּסְיָגֵים
לְמַעֲשֵׁר וּתְרוּמָה בְּאֶפֶס תְנוּבָה;
הִלְכוֹת-קָדָשִׁים תַּעֲמִיקוּ תִּדְרְשׁוּן –
וְעוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לֹא תַקְרִיבוּ;
דִּינֵי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים תַּגְבִּירוּ,
כִּי יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה וּמַעֲשֶׂה שָׁבָתוּ;
אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ – וְאַתֶּם תֹּאכֵלוּ;
נָכְרִים יִרְעוּ – וְאַתֶּם תִּשְׂבָּעוּ;
זָרִים יִבְנוּ – וְאַתֶּם תִשְׁבוּ.
בְּמִסְגְּרוֹת-סְעִיפֵיכֶם לְחַיָּיו שֶׁל אָדָם
לִפְנֵי אֱלֹהַּ אֱלֹהֵיכֶם תִּצְדָּקוּ
בִּבְלִי קַרְקַע וּבְאֶפֶס עֲבוֹדָה,
בְּאֵין מְדִינָה וּבְלִי מֶמְשְׁלוֹת-עָם.
וּשְׁכַחְתֶּם אֶת הַבְּעָלִים וְנִכְרְתוּ מִפִּיכֶם,
מִפִּי זֶרַע-זַרְעֲכֶם, וְלֹא יִזָּכֵרוּ.
בַּעַל-פְּעוֹר הַמַּפְרֶה לְמִפְלֶצֶת יִהְיֶה,
וּבַעַל-זְבוּב לְשִׁמְצָה וּשְׂנוּא אָדָם.
חַי אֲנִי אִם לֹא תֵצְאוּ מְחַפְּשִׂים
נְתוּצוֹת-מִזְבְּחוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ
וּפְלִיט-אֲבָנִים מִשְּׂרִידֵי-בָּמוֹתֵיהֶם
עַל גְּבָעוֹת גְּבוֹהוֹת וְאֶל כָּל תֵּל-חֳרָבוֹת
וְתַחַת כָּל עֶץ עַתִיק וְרַעֲנָן.
בְּיוֹם פָּקְדִי אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם תִּתְרַפָּקוּ.

הוֹי, הוֹי, הָעֵמֶק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,
אֲשֶׁר בֵּרְכוּ בְעָלִים כִּלְיוֹתָיו,
עֵמֶק יִזְרְעֶאל, עֵמֶק-קְדוּמִים!
כִּמְלֹךְ עָלֶיךָ יְהֹוָה – תֵּשָׁם,
וּבְעָבְדְךָ לַצָּלוּב יִרְבּוּ חָרְבוֹתֶיךָ,
וּבְצֵל נְבִיא-הַמִּדְבָּר יְכַסּוּךָ בִּצּוֹת,
מְאֵרָה לַחַיָּה וּקְלָלָה לַמְּתִים בָּךְ;
בִּשְׂרִידֵי-חַוּוֹתֶיךָ יִשְׁרֹץ מְתֹעָב-גּוֹי,
בִּנְקִיקֵי הֶהָרִים הַסּוֹגְרִים עָלֶיךָ.

עַד בֹּא יָבוֹא דּוֹר הַמַּעְפִּילִים,
חֲלוּצֵי-הַגּוֹלָה וְחוֹלְמֵי-פְּדוּתֶךָ,
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי בַּעַל-עֵמֶק,
אֲדוֹן-הַקַּרְקַע, אֲדוֹנֵי-הָעֵמֶק.
וְעָלְתָה קְטָרְתִּי – עֲשַׁן-גֶּלְלֵי-גְמַלִּים,
בֹּשֶׂם אֲדָמָה תְּחוּחָה בְּמַחֲרֵשָׁה,
נִיחוֹחַ עֲרֵמוֹת קַשׁ מַזְהִיב וְיָבֵשׁ
מִתַּחַת לַטֻּרְבָּל וּמִבֵּין מוֹרִגִּים;
וְרֵיחָהּ שֶׁל נִשֹּׁבֶת קַלַּת-כְּנָפַיִם
בִּשְׁעַת הַהַרְקָדָה וּבְנַפֵּה בַּנָּפוֹת
וְהֶבֶל רְפָתִים עַל זִבְלָן וַחֲלָבָן.
יִרְבְּצוּ שָׂדוֹת עֲיֵפִים מִמַּשָּׂא-
מַעֲנִיּוֹת הָרוֹת לַדָּגָן וְלֶחָצִיר;
פָּרוֹת-אַדִּירִים תִּגְעֶינָה לִמְשַׁגְּלָן,
פַּר אָסוּר בְּבַרְזִלָּיו אֶל חָח בִּשְׂפָתוֹ
בּוֹרֵץ בְּרֹב-אוֹנוֹ, כֶּבֶד-זָרַע;
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ הַבַּחוּרָה אֶל הֶרְיוֹן-מֵעֶיהָ
וְתָגֵל בְּגִיחַ בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ.
כָּל מָקוֹם יֵעָדֵר וִישֻׂדַּד – מִזְבְּחִי,
וַאֲשֶׁר יִזָּרַע וִייֻעַר – בָּמָה לִי.
וְאֶשְׂרֹק לְאָחִי אֲשֶׂר בַּשְּׂפֵלָה,
לְבַעַל-שָׁרוֹן בִּכְלִיל זְמוֹרוֹת-גַּפְנוֹ,
הַמְחַיֵּךְ בֵּין עֲצֵי-הָדָר וַהֲדַסִּים,
וְתוֹעֶה בִּכְרָמִים שִׁכּוֹרִים מֵחָמֶר;
וּלְבַעַל-הָר אָחִי עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים,
בְּמִשְׁתָּלוֹת, שֶׁנָּטְעוּ בֵּין טְרָשִׁים וַאֲבָנִים,
הוּא גְרַב קֹדֶשׁ הָרֵי יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם.
כִּי צִיּוֹן בַּמַּעְדֵּר תִּפָּדֶה וְשָׂדֶיהָ בַּעֲבוֹדָה,
כְּבִרְכַּת אֵל חָדָשׁ בַּעַל-עֵמֶק.